<h1>ספר השולחן הלכ' תפילה שער שישי</h1>
<h2>דף לח:</h2>
מנהג קריאת ההלל בימי רבותינו שבתלמוד כך היה, הגדול שמקרא את ההלל מברך ומתחיל ואומר הללויה וכל העם עונין הללויה, וחוזר ואומר הללו עבדי י"י וכל העם עונין הללויה. וחוזר ואומר יהי שם י"י מבורך מעתה ועד עולם וכל העם עונין הללויה, וכן על כל דבר ודבר עד שמגיע לסוף הפרק, וכן בכל ראש פרק ופרק הן חוזרין ואומרין מה שאמר. כשהוא אומר אהבתי כי ישמע יי'. [כל העם חוזרין ואומרין אהבתי כי ישמע י"י] וכן כשיאמר הקורא הללו את יי' כל גוים, כל העם חוזרין ואומרין הללו את יי' כל גוים, הקורא אומר אנא יי' הושיעה נא, והעם עונין אחריו אנא יי' הושיעה נא, הקורא אומר אנא יי' הצליחה נא והם עונין אחריו אנא יי' הצליחה נא, הוא אומר ברוך הבא וכל העם אומרין בשם יי'. בד"א שקורין בענין זה כשהיה הקורא גדול וראוי להוציא את הרבים ידי חובתן, אבל אם היה הקורא עבד או קטן או אשה, עונין העם אחריהן מה שהן אומרין מלה מלה בכל ההלל. זהו המנהג שהיו נוהגין בו בימי רבותינו שבתלמוד, אבל במקומות אלו נהגו שכל העם קורין כאחד ההלל ואין אנו מקרין אותו. ומכל מקום אנו כופלין הודו ויאמר נא ישראל עד מן המצר והכל עונין הודו ליי' כי טוב על כל דבר ודבר, זכר לאותה קריאה ראשונה שבימי רבותינו. וכן כופלין מאודך כי עניתני ולמטה עד אנא יי' הושיעה נא ואנא יי' הצליחה נא. והטעם שכופלין פסוקים אלו מאודך כי ולמטה, מפני שישי ובניו אמרום כמו שמפורש במס' (סופרים) [פסחים] [קי"ט ע"א] ויש שפרשו הטעם מפני שהמזמור כולו כפול עד אודך כי עניתני, סבוני גם סבבוני, ימין י"י עושה חיל, לפיכך כופלין גם פסוקים אלו עד הסוף. וכן המנהג.
<h2>דף לט.</h2>
וכיצד מדלגין, מתחילין מתחילת ההלל עד חלמיש למעינו מים, ומדלג ואומר ה' זכרנו יברך עד הללויה ומדלג, ואומר מה אשיב לי"י עד סוף ההלל. ויש מדלגין דלוג אחר. וימים שהיחיד גומר בהן את ההלל, פוסק בין פרק לפרק ושואל בשלום מי שהוא חייב בכבודו, ואין צריך לומר שפוסק למי שמתירא ממנו, ומשיב שלום לכל אדם. אבל באמצע הפרק לא יפסיק כי אם למי שמתירא ממנו, ששואל בשלומו, ומשיב שלום למי שחייב בכבודו כדרך שהוא עושה בק"ש. ובהלכות קריאת שמע בשער השני הארכתי בענין זה יותר בג"ה.
<h2>דף מד:</h2>
בימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל, וכן בראשי חדשים שאין קריאת ההלל אלא מנהג, כתב רבינו שלמה ז"ל, שאין מברכין עליו אפילו בצבור לא בתחלה ולא בסוף שאין מברכין על המנהג, כמו שאמרו [סוכה מ"ד ע"ב] בערבה רבי אלעזר ברבי צדוק חביט חביט ולא בריך, קסבר מנהג נביאים הוא. למדנו שאין מברכין על המנהג. וכן כתב הרמב"ם ז"ל. אבל רבינו יעקב ז"ל כתב שהצבור קורין בדלוג, ומברכין עליו לקרוא את ההלל, ולאחריו יהללוך במקום שנהגו לברך אחריו, אע"פ שהוא מנהג, שהרי שני ימים טובים של גלויות, שאמרו בתחלת ביצה [ד' ע"ב] הזהרו בהן מנהג אבותיכם בידכם, ומברכין ומקדשין על מנהג אבות, וכן על הלל דמנהג אבות הוא, אבל ערבה שאינה אלא מנהג נביאים ובטלטולא בעלמא סגי לא מברכינן. עוד יש לנו לומר שאינו דומה מנהג הלל למנהג ערבה, כי בערבה מנהג נביאים הוא שנהגו לעצמן, ולא קבעו הענין במנהג, והעם נהגו אחריהן מעצמן ועשו כמותן, לפיכך אין מברכין עליה. אבל הלל מנהג קבוע היה, שקבלוהו עליהם הצבור, ולפיכך מברכין עליו בצבור. ורבינו האיי גאון ז"ל כן כתב בתשובה, אחד עשר יום אפילו היחיד בינו לבין עצמו גומר בהן את ההלל, ומברך לגמור כצבור, ומברך יהללוך במקום שנהגו, וימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל, הצבור קורין ומברכין לקרוא את ההלל, אבל יחיד אינו קורא כלל. כדאמרינן, תנא יחיד לא יתחיל, ואם התחיל וברך לקרא את ההלל ונזכר שטעה קורא שלא יוציא שם שמים לבטלה, עד כאן דבריו ז"ל. וכן המנהג לברך עליו בצבור, ואמרו בתלמוד ירושלמי [מע"ש פ"ה ה"ב, פאה פ"ז ה"ה] אם ראית הלכה רופפת (בידן) [בבית דין] צא וראה היאך הצבור נוהגין.
